<h1>העיטור אות מ' מרד ש"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ובעדי טומאה הוא דאמרינן הוציאה משום שם רע אין לה בלאות אבל כלהו תשעה דמתניתין מפסדי תוספת ונדוניא ונוטלות בלאות שבפניהן ויוצאות. ודוקא דאיכא עדים בכל הני אבל היכא דליכא עדים אף על גב דחזי גברא גופיה מוציאה בגט ויהיב לה כתובה. אי נמי טעין פתח פתוח מצאתי לא שנא אמרה איהי אונס הוה ולא שנא אמרה לא היו דברים מעולם איהי מהימנא. ואף על גב דלא נקיטא כתובה אית לה כתובה דקיימא לן (ב"מ י"ז.) הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. וכתב רבינו אבן מגש כיון דקיימא לן לא נתנה כתובה לגבות מחיים כמאן דנקיטא שטרא בידה דמיא ואפילו תוספת אית לה ובשבועה. והא דקיימא לן האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה ואפילו ליכא אלא חדא ספיקא דוקא בבעילה ראשונה משום דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ועוד דקיימא לן טענת בתולים מיד כדאיתא בירושלמי טענת בתולים עד שלשים יום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מיד. וגרסינן בתוספתא טענת בתולים שלשים יום רבי יוסי אומר נסתרה מיד לא נסתרה אפילו לאחר שלשים יום אבל בתר הכי לא מפסדא כתובה עד דאיכא סהדי. ואפילו בבעילה ראשונה אי טענה משארסתני נאנסתי לא מפסדא כתובתה כדתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שארסתיך רבן גמליאל אומר נאמנת וקיימא לן כרבן גמליאל דאמר נאמנת. מיהו כי טעין פתח פתוח מצאתי ובריא לי שלא הטתי דהוה ליה כמאן דאמר בריא לי שזינתה או תחתי זינתה אינו רשאי לקיימה משום סוטה ומוציאה בגט. ודוקא באשת כהן אי נמי באשת ישראל כגון שקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דליכא אלא חד ספיקא וכי אמר פתח פתוח מצאתי מהימן. אבל באשת ישראל דאיכא תרי ספיקי מקיימה. והא דגרסינן בירושלמי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול לטעון טענת בתולים הדא דתימר שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי בדאיכא חדא ספיקא הוא. ודוקא דאיהי אמרה לא היו דברים מעולם ואיהו אתי בטענת בריא דמהימן דשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל היכא דקא מודיא ואמרה קושטא קא טעין מיהו אונס הוה לא מיתסרא עליה כדתנן (י"ב:) הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים וכו' וקיימא לן כרבן גמליאל דאמר נאמנת.
וכתב רבינו יצחק אלפס דהא דקיימא לן האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה, מסתבר טעמא דגאון דאמר דוקא לענין מנה מאתים אבל אתוספת לא מהימן דאיהו כתב אנפשיה וכן דעת הגאונים. ותגבה תוספת בשבועה כדין הנשבעין ונוטלין ואין לה להשביע הבעל על עיקר כתובתה דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ואין לה עליו אלא חרם סתם על מי שטוען עליה שקר. ואין לי לחלוק על הגאונים ומסתברא כיון דעיקר כתובה מפסדא משום חזקה תוספת נמי מפסדא דלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון וכיון דמהימנינן ליה בטענת פתח פתוח ליכא חיבת לילה הראשון ומפסדא. ומיהו נאמן ובשבועה ונשים שאמרו חכמים כגון הממאנת וחברותיה דיש להן תוספת על חיבת לילה הראשונה.
<h2>דף עב.</h2>
ועוד שנינו בברייתא (יבמות ס"ה.) נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה. ובגמרא (כתובות ע"ב.) וכן היא שנדרה שלא תשאיל ולא תשאל נפה וכברה רחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה. ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה. וגרסינן בפרק בתרא דכתובות (ק"י:) הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתובה. וגרסינן בפרק חרש (יבמות קי"ג.) חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לה עליו כלום ואם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה. פקח שנשא חרשת או שוטה אף על פי שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה להזיק בנכסיו. טעמא דרצה הא לא רצה לא שמע מינה דחרשת אין לה כתובה. כל הני אין להן לא כתובה ולא תוספת. וצריכא עיונא בהני תלת בתרייתא וגרסינן (אולי צ"ל דגרסינן) בהו תצא שלא בכתובה אי אית להו תוספת או לא.
והשתא דכתבינן דינא דמורדת דמפסדא כתובתה חזינן לברורי דינא דנשי דנפקן מגברייהו בטענה דידיה או בטענה דידה ואינון חמשין. שיתסר מהנהו דמפסדן כתובה ותוספת. וחמיסר דשקלי תוספת ומפסדן כתובה. ותמניסר דשקלי כתובה ותוספת. וחדא דמפסדא תוספת ושקלא כתובה. והן ארבעה שערים השער הראשון שיוצאות בלא כתובה ותוספת ואינן נוטלות אלא מה שהוא בעין מנדוניתן תשעה מהן במשנתינו דתנן העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ואינה קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת. ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וכו' כדאיתא בגמרא. ירושלמי כולהון בעדים פלני עשר לי פלני ראה כתמי פלני קץ לי חלתי פלני התיר לי נדרי בדקין כלהון ולא משכחין. ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע. ואוקימנא דאפילו בקלתה אסור. ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת הראש. ואמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי. ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר. וטווה בשוק במראה זרועותיה לבני אדם ורב חסדא אמר אבימי בטוה ורד כנגד פניה. ומדברת עם כל אדם במשחקת עם הבחורים. אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפני מולידיו. רבי טרפון אומר אף הקולנית במשמעת קולה על עסקי תשמיש. כתב רב אלפס כגון דתבעה ליה בפה. ירושלמי שמואל אמר כל שמדברת ושכינותיה שומעות רב אמר כל שקולה הולך ממטה למטה בשעת תשמיש. ופירש רבינו שלמה כל שאינה רוצה ללכת לטבילה ושכינותיה שומעות.
ובפרק ארוסה (סוטה כ"ה.) אסיקנא עוברת על דת צריכה התראה. ירושלמי (פ"ז ה"ו) תמן תנינן נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה ואם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה. ולא מנה מאתים אלא אפילו כתובה של מאה מנה מאבדת הכל ונוטלת בלאות שבפניה יוצאה. והיוצאת משום שם רע אין לה בלאות. מהו תיסב מן פרה פרנין דידה רבי זעירא אמר נסבה רבי אילא אמר לא נסבה רבי אילה עבד לה כמיתה. וכיון דלא אפסיקא הלכתא ובגמרא דילן לא חזינן בה מידי מאי דאיתיה בעין מנדונייתה שקלא ומאי דליתיה לא שקלא.
צרפתי דוקא דת משה ויהודית דקתני במתניתין אבל אכלה נבלה חלב ודם אפילו למאן דאמר משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה אינה חשודה לאלו שאימת בעלה עליה כדאמרינן גבי עבד אימת רבו עליו ולא מגרש לה אלא בכתובה.
<h2>דף עב:</h2>
ושנים שנינו במשנתינו הסמוכה לה דתנן המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה. וכן במומין. ואמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין. ואסיקנא אפילו ארישא דמידי דקפדי אינשי הוי קפידא מידי דלא קפדי אינשי אף על גב דאיהו קא קפיד קפידיה לאו קפידא הוי, ולא מפסדא כתובה. ירושלמי כלי פשתן הבאין ממדינת הים ככלי צבעונין הן אמר רבי יוסה מתניתא בשאמר על מנת שאין עליך נדרים אבל אמר על מנת שאין עליך כל נדר אפילו נדרה שלא תאכל חרובין נדר הוא. כנסה סתם תצא שלא בכתובה ירושלמי ריש לקיש אמר מתניתא קדשה על תנאי וכנסה סתם אבל קדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה רבי יוחנן אמר אפילו קדשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה והלכה כרבי יוחנן ואף על גב דבגמרא דילן מוקים לה רב בקדשה על תנאי וכנסה סתם הוא הדין אם קדשה סתם וכנסה סתם לענין כתובה דאם כן לפלגו נמי בכתובה. אלא אפילו קדשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה הא גיטא בעיא. וכתב רבינו יצחק אלפס גט מדבריהם.
<h2>דף עג:</h2>
ואיתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט ופירשה רבינו יצחק אלפס וכו' כדאיתא בהלכותיו. ורבינו אבן מגש במגילת סתרים דיליה אמר מדלא קאמר מחלוקת בקדושי שתי נשים וקאמר בטעות שתי נשים שמע מינה בקדושי שתיהן היה טעות ודקאמר נמי טעות אשה אחת כעין שתי נשים כגון שקדש ובעל אחר זמן קשיא ליה מאי כעין שתי נשים איכא ותו דקאמר אשה אחת גרידתא כגון קידש ובעל לאלתר ניחא כולהו תיובתא אלא קטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו מי איכא למימר דלאלתר בעל והא גדלה אצלו קתני וכו'. ופריש טעות שתי נשים כגון שקידש שתיהן על תנאי זו אחר זו וחזר וכנסן סתם זו אחר זו דרב סבר בתרי זימני לא הוה שתיק ולא מחזקינן דמשתלי כולי האי ומדלא אדכר תנאיה לחדא מנייהו ודאי אחולי אחליה לתנאיה. ודמי להא דאמרינן בתרי זימני הוי חזקה. ושמואל סבר על דעת קדושין הראשונים בעל אבל טעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט וכו' אלא אמר רבא מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים שקדש אחת על תנאי וכנס ובעל סתם ועוד שנה ובעל סתם ולא הזכיר שום תנאי דומיא דשתי נשים אבל טעות אשה אחת גרידתא דליכא מידי דמוכח דאחליה לתנאיה על דעת תנאו בעל. ומתניתין דהגדילה אצלו קשיא ליה מי לא עסקינן דבעל וחזר ובעל. ומסתברא כעין שתי נשים כמו שפירשנו אשה אחת שקדשה על תנאי ולא כנס ולאחר זמן כנסה סתם אבל אשה אחת גרידתא שקידש וכנס בבת אחת אינה צריכה הימנו גט בין בעל בין לא בעל. ורבינו דדייק בפירושא דיליה דהכא קתני כנסה ובטעות אשה אחת גרידתא קתני ובעל לא דייק לן דאנן לא אשכחן ובעל בטעות אשה אחת גרידתא אלא כטעות אשה אחת גרידתא דמי הוא דאשכחן. ואנן דייקינן לה להאי פירושא מעיקר פלוגתא דרב ושמואל דקאמרי קדשה על תנאי וכנסה סתם וקאמרינן מחלוקת דכנסה סתם בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל כנסה סתם בטעות אשה אחת גרידתא דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. ובפלוגתא דרב ושמואל לא קא מיירי בבעל. וקידש על תנאי ובעל אינו טעות אשה אחת אלא כטעות אשה אחת גרידתא דמי. ולית הלכתא כותיה דהא אסיקנא קידש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. והיינו דקאמר אביי לעיל לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה כרבא דקאמר מחלוקת בטעות שתי נשים אלא טעמיה דרב שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן הלכתא. והלכך מסתבר דגט לאו מדבריהן הוא. מיהו מדקאמר רבא תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא גמרינן מינה דכל תיקו דממונא לא גבי מספיקא.
<h2>דף קא.</h2>
ובפרק ארוסה (סוטה כ"ה.) אסיקנא עוברת על דת צריכה התראה. ירושלמי (פ"ז ה"ו) תמן תנינן נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה ואם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה. ולא מנה מאתים אלא אפילו כתובה של מאה מנה מאבדת הכל ונוטלת בלאות שבפניה יוצאה. והיוצאת משום שם רע אין לה בלאות. מהו תיסב מן פרה פרנין דידה רבי זעירא אמר נסבה רבי אילא אמר לא נסבה רבי אילה עבד לה כמיתה. וכיון דלא אפסיקא הלכתא ובגמרא דילן לא חזינן בה מידי מאי דאיתיה בעין מנדונייתה שקלא ומאי דליתיה לא שקלא.
<h2>דף קי:</h2>
ועוד שנינו בברייתא (יבמות ס"ה.) נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה. ובגמרא (כתובות ע"ב.) וכן היא שנדרה שלא תשאיל ולא תשאל נפה וכברה רחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה. ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה. וגרסינן בפרק בתרא דכתובות (ק"י:) הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתובה. וגרסינן בפרק חרש (יבמות קי"ג.) חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לה עליו כלום ואם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה. פקח שנשא חרשת או שוטה אף על פי שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה להזיק בנכסיו. טעמא דרצה הא לא רצה לא שמע מינה דחרשת אין לה כתובה. כל הני אין להן לא כתובה ולא תוספת. וצריכא עיונא בהני תלת בתרייתא וגרסינן (אולי צ"ל דגרסינן) בהו תצא שלא בכתובה אי אית להו תוספת או לא.
